מכתב ממני לעתיד

היום אני באמצע החיים– זה אם אני מגיע לגיל 100. לא היה אכפת לי להגיע למאה אלמלא העיניים השאננות של הצעירים ביותר, שיחששו ממותי הקרוב ויכסו אותי בזהירות וידברו עלי מאחורי הגב. האם האנושות תפסיק אי פעם לספור את גילם של אנשים?

בגיל 20 לא תיארתי לעצמי שאגיע צעיר כל כך בגיל 50. רציתי לכתוב את התקליט הזה כדי לקרוא בעתיד, בגיל 100, ולחשוב: איזה חיים טובים היו לי. אני מכפיל את זרועותיי במשימות הבית, הילדים והעבודה ואני מבין שזה השלב הטוב ביותר בחיים. אבל אני לא טועה: הזמן יגיע ללא הפסקה, ואיתו, אם אני אחיה, 100 שנה. לא יהיו לי הידיים זריזות להחזיק את חבל עולמי, ולא את הכוח לדרוך על הקרקע באותה תוקף כמו שאני עושה עכשיו. אלוהים אדירים, כיוון שאני חזק וכועס, כיוון שיש לי קול חזק ושרירים, אני נמצא בשיא. בגיל 20 הייתי רק פרויקט, חלום של מה שהפכתי להיות. כן, בשמחה אני מבין שהפכתי לחלום שלי.

אולי בגלל זה אני כותב עכשיו, כדי לחגוג את עצמי בעתיד.

כשאגיע לגיל 100 אני מאחל רק לדבר אחד, מכיוון שהשרירים יחלשו לנצח - שהמוח טוב לקרוא את הטקסט הזה ולחשוב: איזו שמחה הייתה לחיות, לחצות את העולם בהללוחים, להיות לנו את הכוח לגדל שתי בנות ולעשות קריירה במילים בלבד. עשיתי קריירה עם מילים! לא הייתי צריך שום דבר אחר. רק פועל, שם תואר, פסיק, פסקה. ועם כל כך מעט דברים, כל כך לא מתעלמים, עשיתי קריירה. אני מקווה שבמאה שנותיי נחגג על כך שבניתי קריירה מלאה במילים ...

פתאום אני מרחם על עצמי מאוד במחשבה שבנותיי יתגעגעו לאומץ שהייתי בגיל 50. אני אתגעגע אליי גם בגיל 50 ואפספס את המעבר שלי בחיים, אם בשלב מסוים אני מודע למותי.

אני משאיר את התקליט הזה כאילו היו התמונות של הבנות שלי בילדות.

אני מסתכל ורואה כמה טוב טיפלתי בהם, איך הייתי האמא שרציתי להיות. וזה כל מה שהכי קדוש בעולם הזה. הייתי האמא שחלמתי להיות. בגיל 50 אני האדם שחלמתי בגיל 20 ובגיל 100 אני מקווה להיות האדם שחלמתי בגיל 50.

אבל אני מפחד מה -100, כי אני אהיה שברירי. אף אחד לא יכול לשמור על שרירים רבים כל כך הרבה זמן. לפחות תן לי לטוסט. תמיד אהבתי את היכולת להרים כוס ולהגיד: הללויה, הללויה. תן לטקסט הזה להיות תיעוד, צילום של כוחי ואומץ לביי. בגיל 50 אני האדם שחלמתי להיות. טים טים.

מאת קלודיה נינה - [email protected]

קרא סיפורים אחרים של קלאודיה נינה בטור סיפורים שהחיים מספרים. בקר גם בעמוד הרשמי של המחבר.

לכל הסיפורת שלי יש וידוי קטן - חיי אישי או מישהו אחר. אני חושב שהבאתי את השיגעון הזה לטפל בעולם מהעיתונות, ובאופן כלשהו הפכתי את השתקפות העולם הזה לטקסט. יש לי 13 ספרים שפורסמו - מרומנים לילדים, דרך סיפורים קצרים ומאמרים. אני חושב שרק שירה חסרה, אבל אני חייב את זה.