אהבה יקרה מרחוק, במלחמה הזו שהרחיקה אותנו עוד יותר והשאירה אותנו לכודים באופק החלון שלנו - אני לא רואה איפה השמש שלך שוקעת, ולא תוכל לראות איפה שלי נולדת - אני מתאר לעצמי שלמילה הכתובה יש כוח גדול יותר בוכה לספר לך על הדברים שחסר לי כשעוד יכולנו להסתכל על אותם שמים.
אני לא יודע כמה זמן תימשך המלחמה הזו ובאיזו שעה נוכל לארגן פגישה בכיכר השלום. אני מצמררת קר בעמוד השדרה רק חושבת על אף פעם, כי, אתה יודע, אין לנו שום דרך לדעת בוודאות איך ומתי מלחמה תסתיים. אני רק מבקש ממך לא לעזוב אותי בלי חדשות, אני צריך להכיר אותך לעתים קרובות יותר.
הזיכרונות ששמרתי כבר נשרטים כל כך הרבה עד שאני שומע וסוקר. האם אתה יודע שיא? אז, פחות או יותר כזה. אני מותח את זיכרוני עד למקסימום כדי שלא אשכח אף רגע, כמו הגשם שיום אחד הפתיע אותנו בדרך לבר. ותחת המרקיזה נשארנו שם מדברים כמעט שעה - לאן באמת נסענו?
איך להתאושש באותה תקופה, להרגיש שוב את הללויה של הגשם ההוא?
מישהו יודע מה הייתה גשם החיים האחרון לפני המלחמה? אני חושש שהזיכרון יתפוגג עם הגיל וחוסר השמש. אני מנסה לפרוש את רגלי דרך סדק אור השמש שעושה סימן צולב על רצפת החדר, כדי שלא אהיה מצהיב לגמרי בתקופה שנמשכת המלחמה המטורפת הזו.
מתי יכולנו לדמיין שמשהו כזה יקרה וינעל את כולנו בבית? אויבים בלתי נראים, שנגדם אין רובים, טנקים או כל כלי נשק או נשק גרעיני אחר שיגרמו להם להיעלם. כל עוד זה נמשך, אנחנו צריכים להיעלם. אל תשאיר אותי בלי חדשות, הוא כותב, גם אם זה פתק.
אני יודע שסניף הדואר עובד מטורף. אנשי דואר מתחפשים לאסטרונאוטים לחצות ערים ולטפל במשלוחים. אז כתבו מכתב או מספר כרטיסים בבת אחת ושלחו את כולם יחד.
אז יהיו לי חדשות נוספות.
רציתי גם חדשות על הפנים שלך כדי לראות איך אתה נראה במלחמה הזו. אני רוצה להיות אופטימי ולחשוב שאנחנו עדיין נוכל להכיר את עצמנו כשכל זה נגמר ... האם ידעתם שהטירוף מחסל אנשים? שמעת על ההתאבדויות שהלכו לרחוב בלי הבגדים?
אהובתי, אל תשתגע, אל תמות ולא תיעלם, אל תעזוב את הבית ללא הגנה. שמור על קיומך כדי לשתף אותי בזמן שאחרי המלחמה; שמרו על גופכם, על פניכם, על נשמתכם. אני אהיה כאן, איפה שתמיד הייתי, מחכה לך. לנו לראות את אותה שקיעה ולמתוח את העיניים לאותו אופק.
אל תשכח כמה אני אוהב אותך. כתוב, גם אם זה הערה.
מאת קלודיה נינה - [email protected]
קרא סיפורים אחרים של קלאודיה נינה בטור סיפורים שהחיים מספרים. בקר גם בעמוד הרשמי של המחבר.
קלאודיה נינהלכל הסיפורת שלי יש וידוי קטן - חיי אישי או מישהו אחר. אני חושב שהבאתי את השיגעון הזה לטפל בעולם מהעיתונות, ובאופן כלשהו הפכתי את השתקפות העולם הזה לטקסט. יש לי 13 ספרים שפורסמו - מרומנים לילדים, דרך סיפורים קצרים ומאמרים. אני חושב שרק שירה חסרה, אבל אני חייב את זה.
