ראשית, הבה נבהיר:חזור זה לא הסימן הגרפי מעל האות A. זהו המבטא החמור. Crase הוא "מיזוג או כיווץ של שני תנועות, אחת סופית ואחת ראשונית, במילים המאוחדות על ידי החוש", על פי מילון Houaiss, והוא מסומן על ידי מבטא חמור (`).
המקסימום הוא:
Crase זו עובדה לשונית שקורה באופן ספונטני, והיא אינה תלויה בנו.
כמה פעמים שאלת את עצמך, "אממ ... יש כאן משבר?" אולי זה המסתורי ביותר מבין הנושאים המסתוריים של השפה הפורטוגזית. אבל, למעשה, זה לא כל כך קשה. קרא גם הסברים לקשיים בשפה הפורטוגזית.
בואו נעשה תרגיל דמיון: צרו משפט עם go - beach - ימי שישי.
אולי חשבת על "ללכת ה החוף בְּ- ימי שישי ", או אולי אתה לא כל כך אוהב את החוף ומיד חשבת" ללכת אל ה מוּזֵיאוֹן אל ה ימי ראשון ”.
שים לב שהמצב הופיע רק במקרה הראשון, מכיוון שהוא מתרחש רק לפני מילים נשים נקבע על ידי מאמר בְּ).
הסיבה לכך היא שהמשקל הוא מיזוג של שתי אותיות א ': הראשונה מגיעה עם הפועל: מי הולך לאנשהו; השני מגיע עם שם העצם Praia, אחרי הכל הם "החוף" ו"המוזיאון ".
זוכר: כדי שיהיה לנו בסיס צריך שני אותיות ה (בהמשך נראה בכינויי הפגנה):
ה - מילת יחס + בְּ) - מאמר מוגדר
אבל מה זה מילת יחס?
במילון Aurélio יש לנו: "מילה דקדוקית, בלתי משתנה, המקשרת בין שני אלמנטים של משפט ומבססת מערכת יחסים ביניהם." פָּשׁוּט!
בסך הכל יש 18 מילות יחס, אך אל תיבהלו, נצטרך רק את הראשון: "ה".
AND מאמר?
באותו מקור אנו מוצאים: "קטגוריית משנה של קובעי השם (בפורטוגזית, היא ממוקמת תמיד לפני שם העצם) - מוגדרת ובלתי מוגדרת."
איך אנחנו צריכים את המכתב ה, נצמד רק לכינויים המוגדרים נשיים, שהם ה ו בְּ-.
עכשיו, אחרי ההסברים הללו, בואו נלך להתאמן עם דוגמאות נוספות.
1. איפה שלא משתמשים במבטא החמור כי אין שום בסיס:
- "היא לא צופה הסרטים חֲרָדָה."
אין שום בסיס כי סרטים הם מילה גברית והם רבים. זֶה ה זוהי מילת יחס של הסט לצפייה.
- "הם התחילו לדון.”
- "אני עוזב את העבודה הלעזוב 17:00. ”
אין שום בסיס כי ויכוח ועזיבה הם פעלים, ה ה זוהי מילת יחס ואין מאמר לפני הפועל.
- "חינוך מרחוק"
למרות שזה נראה לנו מוזר בביטוי המרחק, לא משתמשים במבטא החמור כאשר לא מוגדר המרחק המדובר (הם ראו משהו נע מרחוק); יש להשתמש בו אם הוא צוין (השער היה במרחק של 4 מטרים).
2. אנחנו הולכים לפתוח סוגריים כאן כדי להסביר עובדה שמתבלבלת בקלות. עד כה!
– IN 17 שעותה 19 שעות - מ זהו ביטוי שקובע את משך הזמן, את הזמן שייקח לאירוע להסתיים. עד כדי כך שנוכל לחשוב: "וואו, כל זה?"
– DAS 17:00בְּ 7 בערב - של ה זוהי תקופת מושב קולנוע, או כל פגישה אחרת שתימשך שעתיים. לראות כמה זה פשוט? התערובת של השניים לא קיימת.
לזכור שיש צבר ב באחת של אחר הצהריים, מכיוון שבמקרה זה "אחד" מייצג את הספרה 1 ולא את המאמר הבלתי מוגדר.
3. "אם כשאני בא, אני בא מ
כשאני הולך אני קולע א '.
אם כשאני בא, אני בא מ-
כשאני הולך, קלע ל מה?"
מישהו מכיר את הטרווה הזו? הדבר הקשה היחיד הוא תְפוּקָה, שיהיה ברור יותר "שמתי את המבטא הרציני", אבל אי אפשר יהיה לחרוז.
דוגמאות:
אני בא מבאהיה / אני נוסע לבאהיה.
אני בא ממנאוס / אני הולך למנאוס.
עם "אני בא מריו דה ז'ניירו / אני נוסע לריו דה ז'ניירו" אין בכלל מנוף מכיוון שלשם ריו יש את המאמר הגברי שלו או.
רק לסקרנות: מי הולך ב הנהר הוא להירטב או לדוג.
"נלך לסלבדור בחופשה" - בעיר אין מאמר ליד שמה, אלא אם נלך ה מושיע המושבה, המאמר מתייחס לעיר בזמן מסוים.
דוגמאות:
אני רוצה ללכתה מושיע המאה ה -19.
אני רוצה לחזור ה פריז של שנות העשרים לצילום הסרט.
אבל תשומת לבO, כי יש וריאציות אזוריות. כלומר, קריוקה, בחופשה, יכולה ללכת ה רסיפה, אבל פרנמבוקאן שמקבל את פניכם יכול לברך אתכם: "ברוך הבא אל ה Recife ". הם מתייחסים כמו או Recife.
4. המאמר אינו מקדים את שמו הפרטי של האדם, אלא אם כן יש שם תואר בהיווצרות המשפט, כגון:
"מרי, יוסף וישו סיפרו את סיפוריהם."
"עכשיו, אינס דה קסטרו האומללה כבר מתה."
5. הבה נלך למקרים בהם המבטא החמור הוא חובה:
בדקדוק של אוונילדו בכארה אנו מוצאים את ההסבר: "כשהוא מייצג את הטהור מילת יחס אהשולט על שם עצם נשי יחיד, יוצר ביטוי אדברבי שלמען הבהירות מסומן במבטא דיפרנציאלי ": נלקח בכוח, נורה, נפצע בסכין, חזר בלילה, עזב אחר הצהריים וכו '. ובימין, משמאל, (הפוך), בחיבוק ידיים, בשולחן, בחלון, בחיפזון ... ובדיו, בעט, ביד וכו '.
ללא המבטא הרציני נראה שמישהו היה פוגע בסכין, או מסובב ימינה, זה יכול להיות יד ימין, וזה יכול להיות צביעת היד, היד עצמה.
וכשאין שום בסיס:
אין מבטא רציני לפני כינוי אישי: אליו, אליה, אלינו ... במקרים אלה יש רק מילת היחס ה. ואפילו לא בביטויים כמו פנים מול פנים, פנים מול פנים, פנים מול פנים, כי גם זוהי מילת יחס טהורה.
6. הישאר מעודכן! עם כינויי ההפגנה זה (ים), זה (ים) וכי, כאשר יש מיזוג של מילת היחס A עם האות A בתחילת כינוי זה. לדוגמה:
"אני מעדיף את הנעל הזו על זו."
"נסענו יחד לעיר ההיא."
"לא נתתי לכך חשיבות רבה."
"באותה פקודה מוזרה התחלחלתי."
בספק, להחליף לזה (es, a, as), זה (es, a, as), זה וזה. אם ה ה להמשיך במשפט, כמו זה (ים), זה (ים), זה, כי היחס הוא הכרחי. לכן, הדוגמאות לעיל יהיו בעלות מבטא רציני.
7. ולבסוף, לפעמים יש לו כמעט תמיד.
זה קל. זה פשוט לא קורה כשאנחנו פועלים כמישהו אחר, כשאנחנו מבצעים את הפונקציות שמתחרות במישהו אחר (מעט בשימוש, אבל זה קיים), כמו בדוגמה: "סופיה משחקת את תפקיד מנהלת בית הספר. אבל רק לפעמים. "
"לפעמים אני הולך לשתי תערוכות באותו שבוע."
"בקיץ לפעמים יורד גשם בשעות אחר הצהריים המאוחרות."
לזכור שאנחנו צריכים את מילת היחס ה והמאמר בְּ). זו הסיבה, "לִפְעָמִים כשלקחת את המטרייה שלך ולא ירד גשם "גם אי אפשר לקבל מבטא רציני. במקרה זה, יש לנו רק את המאמר.
ככה, לפעמים אנחנו בספק.
לְכָל אלן ריברה
הסר את ספקותיך בנוגע לשימוש בוואם לאחר קריאת מאמרנו בנושא.
