הַשׁרָאָה

החולם המתבגר שיצר את פרנקנשטיין

מפלצת פרנקנשטיין אולי נראית כתוצר של סיוט, אבל , למעשה, הדמות הגיעה ליוצר שלו (במקרה זה, היוצר) בחלום, והפכה רווחית מאוד. עם זאת, מרי שלי הייתה רק בת 19 כשכתבה את הסיפור לאחר שחלמה עליו.

גלה את המשמעויות של כמה חלומות.

הצעירה והחלום שלה

מרי וולסטונקרפט גודווין, כפי שקראו לה אז, ביקרה אצל המשורר לורד ביירון, עם החבר שלה פרסי שלי. בגלל מזג אוויר גרוע נאלצה הקבוצה להישאר בתוך אחוזתו של ביירון, ליד אגם ז'נבה, בניסיון למצוא דרכים לבדר את עצמה. חלק מאותה בידור כלל קריאת סיפורי רפאים. ביירון הציע שכל אחד ינסה לכתוב סיפור חדש. מרי מתארת ​​היטב את רגע ההשראה שלה:


לאחר שהנחתי את ראשי על הכרית, לא ישנתי, ולא ניתן היה לומר כי אני חושב[…] ראיתי - בעיניים עצומות, אך בראייה נפשית מדויקת -, ראיתי את התלמיד החיוור לאמנויות גסות על ברכיו לצד הדבר שהרכיב. ראיתי את הרפאים המלוכלכים של אדם מושט, שאז, בהשפעת מנוע עוצמתי כלשהו, ​​נתן סימני חיים ובחש בתנועות מביכות, ניחן במעין מחצית חיים. נורא. אבל מפחיד ביותר יהיה ההשפעה של כל מאמץ אנושי לדמות את מנגנון הבורא האדיר בעולם.

[…] פקחתי את עיניי באימה.

הרעיון השתלט על דעתי בכוח שכזה, שרעד של פחד חלף בכל גופי, ורציתי לשנות את הדימוי הנורא מהפנטזיה שלי למציאות סביבי. […] לא הצלחתי להיפטר מהרוח הנוראה כל כך בקלות; הוא עדיין רדף אחרי. בטח ניסיתי לחשוב על משהו אחר. נקטתי בסיפור הרפאים שלי - סיפור הרפאים המעייף והלא מאושר שלי! הו! לו רק הייתי יכול להמציא אחד שהפחיד את הקורא שלי כמו שפחדתי באותו לילה!

מהיר כמו קל ומסית - זה היה הרעיון שעלה במוחי. "מצאתי את זה! מה שהפחיד אותי יבהיל אחרים; ואני רק צריך לתאר את הרפאים שרדפו אותי על הכרית חצי לילה. " למחרת הודעתי שחשבתי סיפור. התחלתי את היום במילים "זה היה בליל נובמבר עגום", ועשיתי רק תמליל של האימה החשוכה של חלומי הערתי […].


השאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה. גם היום המילה פרנקנשטיין זה שם נרדף לכל מפלצת מעשה ידי אדם, איומה ובלתי נשלטת. ואגב, מרי וולסטונקרפט גודווין בסוף התחתנה עם שלי. מה שהתחיל כסיפור קצר הפך לרומן, והמהדורה הראשונה של הספר הייתה בשנת 1818.

יש לנו חידון על אגדות אירופיות וסיפור על משמעות חלומות רגילים שאתם חייבים לאהוב.

$config[zx-auto] not found$config[zx-overlay] not found