תעלומה ברחוב החשוך ביותר בעולם

בעיר לא היה אור חשמלי. הרחובות התחממו על ידי עששיות. מה שלא תמיד עבד. המגרש השתלט על הפינות. מי שלא היה משם יכול היה ללכת לאיבוד בקלות או להסתובב עם עצמו, אם לא ישים לב לפרטים הקטנים ביותר שהבדילו בין סמטה אחת לשנייה.

לאפל ביותר קראו Rua Curved Inward. בעיר היו כמה מוזרויות. מי שהופיע בחיפזון ולא היה לו עיניים טובות יכול היה לדמיין שזה רדוף.

יש כאלה שלא מבינים, עם זאת, שיש רדיפות שאינן קרובות לצל, אלא לאור ...

בתרחיש זה קרה שדונה קנדינה, אחת הנשים העליזות בעיר המוזרה, הופיעה בשחור, לבושה בייאוש. דבר רציני. בנה סובל מבעיה חמורה מאוד בכליות והיה על סף מוות, במיטת בית החולים המינימלי בעיר. לא היו עוד משאבים לפנות אליהם. היא הייתה דתית מאוד, אך לא האמינה בשום דבר שיפר את חוקי אמונותיה.

החברים התפללו במקהלה. המשפחה כבר הזמינה אפילו את המיסה ביום השביעי של כל כך חסר תקווה בריפוי הילד ...

בעיצומו של סבל עצום, הבכי הדק והנצחי שהשתלט על השחר, הנה מאחת הסמטאות החשוכות הופיעה גברת עם סיר. היה בתוכו נוזל מעט מבריק. זה נראה כמו תה מסתורי. והיה. הדבר המוזר הוא שאיש עדיין לא ראה את הגברת ההיא - איך זה יכול להיות, עיירה קטנה בה כולם מכירים את כולם?

הגברת הגיעה לעבר האם הסובלת. כשהתקרב אליה מאוד, הוא אמר:

- התה הזה שבנך ישתה כל יום עד שייבריא.

- לא, הוא לא יכול ... הוא לא מקבל כלום. אתה אפילו לא פותח עוד את הפה. - לאמא היה קול חלש, כאילו עזבה אתו ברגע שעיני בנה נעצמו.

- לך תביא כפית ותכניס אותה לאט לאט לפיו של הילד עד שהוא יגיב. בקרוב יהיה בסדר. ואז חזור להודות לי. אני גר בבית ההוא שם, תראה. - והוא כיוון את זרועותיו לעבר הכתובת.

זה הראה בית צר מאוד שלא נראה שהיה קיים. זה היה נימה עם דלת כל כך קטנה שאולי תצטרך להתכופף כדי להיכנס.

הבית היה ממש בסמטה החשוכה ביותר בכפר.

- אל תשכח. אני אחכה.

והוא עזב באותה פליאה כשהופיע.

הסיר נותר בידיה של האם הסובלת, שרצה לבית החולים, אם כי לא היה לה אפילו כוח למלא תקווה.

הוא עשה כפי שהאישה המסתורית ביקשה. וכפית בכפית היא נתנה לבנה תה מעט מבריק. לאט לאט התגובות המינימליות של החיים הופיעו על הפנים, בידיים, בזיעה שחזרה לפנים. האם התחזקה באותו שלד קטן של תקווה. וזה לא, בעוד שבוע, הבן שוב על הרגליים?

כמובן שדונה קנדינה לא שכחה ללכת אחרי האישה להודות לה, לקחת צנצנת של ממתק אמברוסיה. אך כשהגיע לרחוב, אפילו המנורה החכמה ביותר בעולם לא תוכל למצוא את הבית האבוד. איפה גרת באמת? הבית כבר לא היה שם!

מה שדונה קנדינה לא העלתה בדעתו הוא שאולי הבית מעולם לא היה שם. ורחוב מעוקל בפנים יצר הזיה קצרה לעיניה הנואשות של האם. דונה קנדינה, למרות זאת, לא הצליחה להודות לגברת, עכשיו בלתי נראית בעין בלתי מזוינת. זה אולי אפילו לא היה קיים, אבל זה היה קיים באותן דקות קצרות כשנתת לה תה - זה הספיק.

איש בכפר לא הצליח לפתור את התעלומה.

מאת קלאודיה נינה - [email protected]

עיתונאי וסופר - מחבר, בין השאר, שלאהבה מרחוק (Editora Ficções)

קרא עוד סיפור מעורר השראה.

לכל הסיפורת שלי יש וידוי קטן - חיי אישי או מישהו אחר. אני חושב שהבאתי את השיגעון הזה לטפל בעולם מהעיתונות, ובאופן כלשהו הפכתי את השתקפות העולם הזה לטקסט. יש לי 13 ספרים שפורסמו - מרומנים לילדים, דרך סיפורים קצרים ומאמרים. אני חושב שרק שירה חסרה, אבל אני חייב את זה.