בעלי טור

סבים וסבתות הם אהבות שמעבר לחיים

מחר יום סבא וסבתא וגם יום הולדת של אבי.

מה גורם לסערה גדולה בחזי להפנות יום אחד בלבד לשלושת האנשים שאני הכי אוהב בחיים.

אבל סבא וסבתא הם יצורים נאורים, הם יצורים שלא ניתן לגעת בהם.

אף אחד לא יכול להזיק לסבא או לסבתא.

זה לא מתקבל על הדעת.

אם אתה אבא והופך לסבא, מחכה לך אוטומטית כיסא בשמיים עם צנצנת גלידת האגן דז ריבת חלב.

אנחנו, נכדים ונכדות, תמיד רוצים להיות כמוהם, כי הם דוגמאות להתגברות, לאהבה לאין שיעור.

אני חושב על סבא וסבתא שלי כאלים ואלות.

סבתי לוסי תהיה אפרודיטה: אלת היופי שמקורה בצומת בין השמים לים.

באופן מוזר, תמיד דיברנו במרפסת, שם, מהחלון, ראינו את אופק החוף. הצומת בין שמים לים.

סבתא שלי אמריקה תהיה אתנה, אלת החוכמה. למרות שאני כבר גר בשמיים, אני זוכר את חיבתו ואת מבטו המוקפד.

האישה החכמה היא הייתה.

סבי אנטוניו יהיה תערובת של אפולו ודיוניסוס.

קצת יין, מסיבות, טבע, שובבות, שמחה.

וגם חוכמה, אמנות, שירה, מוסיקה, ריפוי.

זה היה האדם שעודד אותי להיות אמן, במובן הרחב של המילה.

ציירנו, כתבנו, ציירנו.

למרות שהרמס היה האל האחראי על הפניית נשמות לעולם התחתון, הוא היה אל המזל, של נסיעה, של כבישים, של שפה.

זה יהיה סבי פאולו, מטייל, חניך בחיים ואשר מקפיד לספר כיצד מעבר ממקום למקום משנה את השקפת עולמנו.

איתו אני נוסע מבלומנאו לבילבאו בשעות של סיפורים אינסופיים.

אבל, מזל שיש לי אותם.

ולהיות מסוגלים לקבל מעט קסם מכולם.

היו מתחשבים כמו פול ומכשפים כמו לוסי.

היה זהיר כמו אמריקה ועליז כמו אנטוניו.

הם אהבות מעבר לחיים.

הם צריכים לחיות לנצח, למרות שהם תמיד אומרים שזה היה מבאס.

אז, אני חושב: כשאני סבתא, אהיה קצת מכל זה.

שובב, יפה, חכם, מלא סיפורים ... נסע?

אולי אני הסבתא הכי טובה בעולם.

כי אני הולך לנסות.

והנכד או הנכדה שלי כותבים לי טקסט כזה בעתיד, מי יודע?

או שאוכל לכתוב משמיים?

עד אז הטכנולוגיה כבר יצרה שם ישיר 0800.

ואני אשב בעננים אוכל אגן דאזס ריבת חלב.

מרינה אסטבאו

בוגרת עיתונאות מ- PUC-RJ, התשוקה שלה היא לכתוב על מה שהיא חיה, מה היא רואה ומה היא מרגישה. אחרי הכל, לכל סיפור יש כמה צדדים, מה שמשתנה הוא הדרך לספר אותו - תמיד במצב רוח טוב.

$config[zx-auto] not found$config[zx-overlay] not found